17 פבר פגיעה עצמית ואישיות גבולית

פגיעה עצמית היא אחד הקריטריונים לאבחון הפרעת אישיות גבולית על פי מדריך האבחון הפסיכיאטרי האמריקאי הרשמי. הכללתה של הפגיעה העצמית ברשימת הקריטריונים לאבחון אישיות גבולית יוצרת בלבול רב ונטיית יתר לקשר בין השתיים. במאמר זה נתאר את הקשר בין פגיעה עצמית לבין אישיות גבולית.

מהי אישיות גבולית?

אישיות גבולית מוגדרת כ"דפוס אישיותי בלתי מסתגל ויציב המאופיין באימפולסיביות ובחוסר יציבות בחווית העצמי, בתחום הבין אישי ובהיבט הרגשי". אלו יתבטאו בהיבטים נפשיים והתנהגותיים כפחדי נטישה, התנהגויות אימפולסיביות והרסניות, תחושת ריקנות, קשיים בוויסות הרגשי וכאמור- שימוש בפרקטיקות של פגיעה עצמית לא אובדנית. אך מה עומד מתחת לרשימת סימפטומים אלו?

כיום, רבים מאנשי המקצוע יסכימו כי הפרעת אישיות גבולי נוצרת כתוצאה משילוב בין גורמים מולדים לגורמים סביבתיים. למשל, הוצע כי הפרעת אישיות גבולית היא בעיקרה הפרעה של וויסות עצמי אשר מתפתחת כאשר ילד עם רגישות מולדת פוגש סביבה ונסיבות חיים אשר אינם מתקפים את חוויתו ואינם מסייעים לו ברכישת יכולות וויסות עצמי. הסבר נוסף נוגע ללקות ביכולת למנטליזציה, כלומר ליכולת לזהות, לעבד ולתת מילים לחוויה הרגשית של האדם עצמו או של האחר. קושי זה כרוך במקרים רבים בקושי של הסביבה לסייע לילד.ה לפתח "שפה רגשית". הקושי המשמעותי איתו מתמודדים בעלי אישיות גבולית בוויסות רגשותיהם ובשיכוך מצוקה וכאב נפשי מביא במקרים רבים הן לסבל רב והן לשימוש באסטרטגיות הרסניות שביניהן פגיעה עצמית.  

פגיעה עצמית= אישיות גבולית. האמנם?

הסבר מרכזי לשימוש בפגיעה עצמית רואה בה אמצעי להפחתת סבל נפשי. כל אחד מאתנו מחזיק באסטרטגיות יעילות וחיוביות יותר או פחות להרגעה עצמית (כן, בדיוק אותן פלישות ליליות למקרר בימים שלאחר פרידה או בתקופת מבחנים) ובמקרים רבים, פגיעה עצמית היא ניסיון לווסת ולשכך מצבי מצוקה. אנשים המתמודדים עם הפרעת אישיות גבולית הם אנשים הסובלים פעמים רבות מרמות גבוהות של מצוקה הקשורות הן בהיסטוריית החיים שלהם (למשל, רבים מבעלי הפרעת האישיות הגבולית הם בעלי היסטוריה של חוויות טראומטיות), הן בהיבטים האישיותיים הגורמים לסבל (למשל, הפחד העז מנטישה וחווית הריקנות הכרונית) והן בקשיים הנובעים מדפוסי האישיות שלהם (למשל, מערכות יחסים לא יציבות המייצרות ומגרות עוצמות רגשיות גבוהות). כתוצאה מגורמים אלו ומהשילוב ביניהם עולה הצורך במציאת אסטרטגיה מהירה ואפקטיבית להפחתת מצוקה וכך, לא פעם, מתפתחת תלות בפגיעה העצמית. במובן זה, אכן קיים קשר לוגי בין פגיעה עצמית לבין אישיות גבולית.

יחד עם זאת, פגיעה עצמית אינה בהכרח עדות לקיומה של אישיות גבולית. ראשית, אישיות גבולית ניתן לאבחן רק מגיל 18, ורק כאשר מתקיימים קריטריונים רלוונטיים נוספים. כמו כן, בעשורים האחרונים הנושא של פגיעה עצמית הולך ומתרחב, וזוכה לחשיפה רבה במדיה, ולכן גם אנשים, ובעיקר בני נוער, בעלי מבנה אישיות תקין ובריא עשויים למצוא עצמם פונים לשימוש בה בעת מצוקה. במצבים אלו, הדבקת האבחנה של אישיות גבולית לאדם הפוגע בעצמו לא רק שאינה נכונה, אלא גם עשויה לגרום נזק ולטשטש את הצורך בבירור מעמיק יותר של הגורמים והמשמעות של הפגיעה העצמית. 

אם לא הפרעת אישיות גבולית, אז מה זה כן?

גם אם פגיעה עצמית אינה בהכרח סימפטום של הפרעת אישיות גבולית, וגם אם היא שכיחה יותר בעשורים האחרונים, אין לזלזל במצוקה עליה היא מאותתת. שכיחה או "טרנדית" ככל שתהיה, פגיעה עצמית היא בדרך כלל דרכו הלא מודעת של אדם לסמן על מצוקה או על הצפה של תוכן רגשי לא מודע אשר טרם נמצאה הדרך לעבד אותו ולתת לו מילים. כלומר, פגיעה עצמית היא במקרים רבות דרך לומר את מה שאין לו מילים; דרך לסמן ולסמל את מה שהוא עדיין בלתי נסבל. בהתאם, בין אם מדובר במצבי פגיעה עצמית המתקיימים על רקע של אישיות גבולית ובין אם לא, יש להתייחס אל הפגיעה העצמית כאל תוכן נפשי המצריך בירור והקשבה, ולהימנע מהסטת הקשב לקריטריונים אבחנתיים.