המרכז להתמודדות עם פגיעה עצמית

פגיעה עצמית מוגדרת כ"פגיעה ישירה ומכוונת של אדם ברקמות גופו באופן שאינו מכוון לגרימת מוות" (Favazza, 1995). פגיעה עצמית עשויה לכלול חתכים, שריטות, חבלות וכוויות עצמיות ברמות חומרה משתנות. אלו מלמדים על מצוקה נפשית משמעותית אשר טרם נמצאה הדרך לבטא אותה במילים.

פגיעה עצמית מקושרת במקרים רבים לקושי בוויסות כאב נפשי ומכוונת להפחתת המצוקה והסבל בהיעדר אמצעים חלופיים ומיטיבים להשגת הקלה. כמו כן, פגיעה עצמית מקושרת אצל רבים.ות מהפוגעים.ות לתחושות עזות של שנאה עצמית. תחת היבטים אלו עומדים גורמי עומק פסיכולוגיים הקשורים בחוויות עבר, מערכות יחסים ותפיסות עצמיות, הזקוקים למענה ועיבוד.

פגיעה עצמית ואובדנות הן תופעות שונות ומובחנות. התנהגויות ומחשבות אובדניות קשורות בהתלבטות לגבי המשך החיים.  פגיעה עצמית מכוונת, במרבית המקרים, דווקא להפסקת מצוקה רגשית ובמובן זה- מכוונת לשימור והגנה על החיים. עם זאת, קיים קשר בין פגיעה עצמית לבין אובדנות: בשני המקרים קיימת מצוקה נפשית משמעותית, כך שלא מפתיע כי שתי התופעות מתקיימות לא פעם במקביל.

פגיעה עצמית נובעת ממצוקה נפשית ולכן יש להגיב אליה באופן מכבד ורגיש. חשוב לא לבקר את השימוש בפגיעה העצמית, לא להציע שכנוע רציונלי להפסקתה ולא לקטלג אותה כקריאה לתשומת לב או "העתקה" חברתית. לעומת זאת, חשוב למקד את השיח במצוקה שהביאה לפגיעה העצמית, לנסות ולברר מה הוביל אליה ולפעול להפניית הפגוע.ת לקבל סיוע מקצועי