23 דצמ פגיעה עצמית- האם זה ממכר?
כאשר אנו חושבים על 'התמכרות' אנחנו רגילים לחשוב על התמכרויות לחומרים כסיגריות, סמים ואלכוהול, או על התמכרויות להתנהגויות "מהנות" כהתמכרות למין או הימורים. המחשבה על התמכרות לפגיעה עצמית- חתכים, כוויות ושריטות עצמיות שאינם מכוונים לגרימת מוות עשויה להיות פחות אינטואיטיבית. אלא שרבים.ות מהפוגעים.ות בעצמם מעידים על אופיה הממכר של הפגיעה העצמית.
פגיעה עצמית והתמכרות
התנהגויות וחומרים מסוימים הם ממכרים משום שהם מסייעים בהפחתת מצבים רגשיים מכאיבים. כך למשל התמכרות למין מקלה על תחושות ריקנות, והתמכרויות לחומרים מעמעמות תחושות חרדה, בדידות וחוסר אונים. במובן זה, לא מפתיע כי פגיעה עצמית היא ממכרת: גם הפנייה אל פגיעה עצמית נעשית במרבית המקרים מתוך קושי משמעותי לשאת חוויות פנימיות ורגשיות מכאיבות, ורבים מהפוגעים בעצמם מעידים על ההקלה המשמעותית שנלווית לשימוש בה. ברמה הביו-פסיכולוגית, פריקת המתח הפיסית מתורגמת במערכת הגוף-נפש גם לרגיעה נפשית, ולהפרשת האנדורפינים המתרחשת בכל מצבי הפציעה יש אפקט נוירו-כימי מרגיע ומשכך. ברמה הפסיכולוגית, פגיעה עצמית מאפשרת המרת כאב פיסי לכאב נפשי ובכך מספקת הסחת דעת, מחזקת את תחושת השליטה (יותר קל לשלוט על עומק חתך מאשר על דיכאון) וקוטעת מצבי נתק כקהות רגשית, פלשבקים ומצבי דיסוציאציה.
בהתאם לאמור, מחקרים מצביעים על ההיבט הממכר של הפגיעה העצמית. Nixon et al (2002) מצאו כי פגיעה עצמית ממכרת ממספר בחינות:
א. סבילות- צורך בהעלאת תדירות וחומרת הפגיעה העצמית כדי להשיג את אותו אפקט מרגיע
ב. תלות- נכונות לפעול בדרכים קיצוניות כדי לספק את הדחף לפגיעה עצמית
ג. "קריז"- קושי משמעותי במצבים בהם נמנעת האפשרות לפגיעה עצמית
ד. נכונות לשאת פגיעה חברתית, תעסוקתית ותפקודית בכדי לא לוותר על הפגיעה העצמית
ה. קושי להימנע מפגיעה עצמית גם כאשר התעורר רצון לכך.
פגיעה עצמית: התמכרות או היקשרות?
לצד כל האמור, האם נכון לחשוב על פגיעה עצמית כעל התמכרות לכל דבר? וחשוב מכך, האם התייחסות אל פגיעה עצמית כאל התמכרות מועילה לטיפול בה? הנחת המוצא שלנו ב'מרכז להתמודדות עם פגיעה עצמית' היא כי לא מדובר בהתנהגות אשר יש "לגמול" ממנה ולהיפך- גישה טיפולית המתמקדת בהפסקתה בלבד מרתיעה את מרבית הפוגעים.ות בעצמם.
למעשה, יתכן ונכון יותר לומר כי קיימת היקשרות חזקה ולא התמכרות אל פגיעה עצמית. היקשרות זו נובעת מכך שהפגיעה העצמית ממלאת פונקציות פסיכולוגיות משמעותיות ביותר. ראשית, התנהגות של פגיעה עצמית היא במרבית המקרים בעלת ערך סימלי, כלומר מייצגת אזור חוויה נפשי, ולכן רמת ההזדהות איתה היא גבוהה ביותר. למשל, נפגעי.ות טראומה מינית עשויים.ות "לדבר" את חווית השנאה העצמית והחדירה האלימה אל הגוף דרך פגיעה עצמית. כמו כן, פגיעה עצמית היא לעתים דרכו של הפוגע.ת לסמן את גבולותיו ואת האוטונומיה שלו כאשר הוא חש כי אלו מותקפים. היבטים סימליים אלו (ורבים אחרים) הם בדרך כלל בלתי מודעים ועל כן האדם הפוגע בעצמו מתקשה להתמודד עמם, ו"מתקבע" על השימוש בפגיעה העצמית.
זווית ראיה זו משמעה שיש להתייחס לצורך של האדם הפוגע בעצמו בכבוד רב ולהימנע מפעולות "אגרסיביות" או הפעלת לחצים על הפסקת הפגיעה העצמית. במרבית המקרים בירור מעמיק ועיבוד של הגורמים הנפשיים העומדים בבסיס הפגיעה העצמית, לצד בניית קשר טיפולי מיטיב, מאפשרים לאדם להיפרד מהפגיעה העצמית כאשר הוא מוכן ומעוניין בכך. תהליך זה מצריך סבלנות רבה מצד האנשים הסובבים את האדם הפוגע בעצמו ודואגים לשלומו, אך מניסיוננו- סבלנות זו משתלמת ומאפשרת תנועה נפשית אשר מביאה, לבסוף, לא רק פרידה מהפגיעה העצמית אלא גם הקלה משמעותית וצמיחה אישית.
ביבליוגרפיה
- Nixon M.K., Cloutier P.F., Aggarwal S., Affect regulation and addictive aspects of repetitive self-injury in hospitalized adolescents. J. Am. Academy of Child & Adolescent Psychiatry, 41: 1333–1341, 2002.
2. גליק (פלג), ל. 'כתוּב בעור': קווים בעלי אופי של התמכרות בפגיעה עצמית חזרתית. שיחות, כרך